מלכה נ' מיקי מאיר השקעות ומסחר נדל"ן בע"מ

פסק – דין

פתח דבר וגדר המחלוקת

התובע עותר לביצוע שתי המחאות משוכות על ידי הנתבעת, חברה המצויה בשליטתו של מר שלומי גבעתי. אחת ע''ס 8,650 ₪, ושניה ע''ס 18,750 ₪ (להלן – ההמחאות).

בין התובע לבין מר שלומי גבעתי, לרבות באמצעות חברות מטעמם, נקשרו יחסים עסקיים שונים ומגוונים, אשר נפרשו בכתבי הטענות מטעם הצדדים, תוך צירוף מסמכים רבים. יש איפוא לבור את המוץ מן הבר, ולבדוק את מערכת היחסים בכל הנוגע לשתי ההמחאות בלבד.

בהתנגדות מטעמה נטען על ידי הנתבעת בקשר להמחאות, בתמצית, כך:

אשר להמחאה ע''ס 8,650 ₪: לשיטת הנתבעת, ביום 20.01.10 נחתם הסכם הלוואה בין מר גבעתי לבין התובע, ולפיו הלווה לו התובע 100,000 ₪. לצורך החזר ההלוואה, מסר מר גבעתי לתובע המחאות שונות, לרבות של לקוחותיו או של חברות מטעמו, וביניהן המחאה זו, שמועד פרעונה 19.03.10. ביום 9.12.10 נחתם על ידי הצדדים מסמך שנקרא "סיכום דברים עם מאיר מלכה והודעת ביטול" (נספח ו' לתצהיר התובע; להלן – סיכום הדברים). לשיטת מר גבעתי, סיכום הדברים חייב את התובע להשיב לידיו המחאה זו, אך הוא לא עשה כן.

אשר להמחאה ע''ס 18,750 ₪: מר גבעתי טוען כי המחאה זו נמסרה במסגרת הסכם בין הצדדים מיום 1.03.10, שעניינו תביעה מסוימת אשר בה טיפל עו''ד דניאל כהן, כנגד משרד התחבורה וחב' איילון, ע''ס 4 מיליון ₪, אשר התובע ומר גבעתי היו "שותפים" בה, ולצורך זה היו אמורים לשאת בסכום האגרה ולקבל 2.5% מסכום התביעה.

מר גבעתי מודה כי התובע שילם עבורו את חלקו באגרה בסך 18,750 ₪ וכי מסר את ההמחאה כבטוחה להשבת סכום זה לידי התובע, אך טוען גם כי לא מלאו התנאים לפרעונה (ראה המסמכים נ/1 ו-נ/2).

התובע טוען מצידו כי מר גבעתי הונה אותו והוא חייב לו סכומי עתק של מאות אלפי ש''ח או יותר, כאשר ההמחאות הינן רק "טיפה בים" אל מול חובות עתק אלה, וכי בשלו התנאים לפרעונן.

האקלים המשפטי

מושכלות יסוד המה שבתביעה שטרית, ככלל, נטל ההוכחה מוטל על שכמו של הנתבע, בניגוד לכלל הרגיל של המוציא מחברו עליו הראיה (ע"א 160/63 טופרובר נ' סטולר פ''ד יז עמ' 2524).

כאשר טוען הנתבע כי מסירת השטר נעשתה על תנאי, וכי התנאי לא התמלא, הרי שחובת ההוכחה, לגבי שני רכיבים אלה של הטענה, מונחת לפתחו (ראה ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים התיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב פ''ד לז (3) 830 בעמ' 834).

ראה גם ש. לרנר, דיני שטרות, מהד' 1999, עמ' 350 – 351.

יש לבחון איפוא את הראיות שהובאו ואת הטענות שנטענו באספקלריה של נטלי השכנוע והראיה כאמור לעיל.

ההמחאה ע"ס 8,650 ש"ח

כאשר נשאל מר גבעתי בקשר לאיזו עסקה בין הצדדים ניתנה המחאה זו, השיב:

"הוא היה אמור לתת לי הלוואה, נתתי לו את השיק כבטוחה לקבלת הלוואה, אך בפועל לא התקבלה הלוואה. זה לא קשור לנושא של דואק. לשאלת בית המשפט לגבי נספח ו' לתצהיר התובע – האם ההסכם הזה מתייחס לעסקת דואק בלבד, או לעניינים אחרים, אני משיב כי 160,000 ₪ התייחסו לעסקת דואק, וזה הוחזר...נספח ו' לא קשור להלוואה שבגינה נתתי כבטוחה את השיק ע''ס 8,650 ₪" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול שורות 30-32 ועמ' 9 שורות 1-5).

עיון בסיכום הדברים מגלה כי בסעיף 5 בו נרשם - "מר שלומי גבעתי ו/או חב' מיקי מאיר, אינה תהא חייבת מאומה למר מאיר מלכה באים תזכה בתביעתה בעניין דואק" (השיבושים במקור – י.ש.).

טוען מר גבעתי כי מסעיף 1 לסיכום הדברים עולה כי היה על התובע להשיב לו את כל ההמחאות שבידיו, כולל ההמחאה ע''ס 8,650 ₪. איני יכול לקבל טענה זו.

ראשית, מסעיף 5 לסיכום הדברים עולה כי סילוק הדרישות מתייחס אך ורק לתביעה בעניין דואק. עקרון זה עולה אף מסעיף 6 לזכרון הדברים, הקובע כי: